20 באוגוסט, 2023
עוזר המאמן מאור מליקסון יוצא לדרך חדשה
בסיום המשחק הערב, עוזר המאמן מאור מליקסון הודיע על פרישה מעולם הכדורגל
בסיום משחק הדירוג במסגרת גביע הטוטו הודיע עוזר המאמן על פרישה. הוא נפרד מהאוהדים במילים הבאות:
בתחילת העונה פניתי לראשי המועדון וביקשתי לצאת להפסקה מהדבר שאני הכי אוהב בעולם - כדורגל.
הסיבות הן אישיות, בריאותיות, וקצת מורכבות, והן לא מאפשרות לי לתת את המאה אחוז הנדרש לתפקיד. הגוף שלי ביקש מנוחה, ולא פחות חשוב, גם הנפש. אף פעם לא ביקשתי כלום, אך הפעם הייתי רוצה לבקש מכם לכבד את הצורך שלי לעצור רגע.
התבקשתי להישאר בתפקידי עד לאחר הקמפיין האירופי ומציאת מחליף, וכמובן שהסכמתי.
אך היום הגיע הרגע בו אני תולה את נעלי האימון ולוקח פסק זמן כדי לנוח, להירגע, לבלות עם המשפחה שלי, לתת לעצמי קצת שקט, לטפל בגוף, לטפל בנפש ולחשוב מה הלאה. אני ממש זקוק לזה.
חוויתי שלוש שנים מדהימות כחלק מהצוות המקצועי.
שני גביעי מדינה, פעמיים העפלה לשלב בתים אירופי, פעמיים סגנות בליגה, ותואר אלוף האלופים אחד.
אבל מעבר לתארים יש אנשים, זה יותר מכל תואר. הם העיקר. פגשתי המון אנשים מדהימים, חוויתי חוויות מטורפות וקיבלתי הזדמנות לעבוד במועדון שאני הכי אוהב בעולם עם האנשים שאני הכי אוהב בעולם.
בראש ובראשונה אני רוצה לומר תודה לאלונה ברקת, שלפני 15 שנה הימרה על ילד שחיפש את עצמו ועזרה לו למצוא את המקום המושלם עבורו כדי להתפתח כשחקן וחשוב מכך כאדם.
תודה לאליניב הגדול, שכל יום איתו הוא חוויה. מעבר לזה שאליה הוא מאמן מצוין, הוא קודם כל בן אדם גדול עם לב
גדול וכואב לי שאני נאלץ להפרד ממנו.
תודה למיכאל ברוש שכבר מזמן הוא דם שלי, תודה לאסי רחמים, ברק בכר, יוסי אבוקסיס, רוני לוי, גיא פרימור, לוקאס
בורטניק, שילה מיארה, אביחי כליף, גיל לבנוני, אביתר אילוז, פנחס אוחנה, עופר, דימה, שי, יוסי, אבי, שמעון, אסף, ניר, נתנאל, נווה, אתי, לימור, בתיה, רן, מומי, מיכל, שירן ולכל צוות העובדים והשחקנים של המועדון - לעולם לא אשכח את החוויות והעבודה המשותפת.
בנוסף, אני רוצה להודות לאנשי מחלקת הנוער. אנשים רבים ומדהימים שישארו בליבי. תודה על הכל.
ולכם, אוהדי הקבוצה, אין מספיק דיו בעולם כדי לתאר את האהבה שלי אליכם. זר לא יבין זאת. קיבלתם אותי כמו שאני מהשניה הראשונה, והייתם שם ותמכתם בי עד השניה האחרונה. לעד אהיה אסיר תודה על כך.
בבקשה, אל תהיו עצובים, תהיו שמחים בשבילי. עברנו כל כך הרבה רגעים מאושרים ביחד ולכו תדעו, אולי עוד נעבור. העיר, המועדון ואוהדי הקבוצה, הרימו אותי מהמקום הכי נמוך, דחפו אותי למעלה, וגרמו לי להוציא מעצמי את המקסימום על מנת להחזיר על אותה אהבה עצומה שבכלל לא מובנת מאליו. נשאר לי רק לקוות שסגרתי לכם אפילו במעט את החור בלב.
אשאר האוהד הכי שרוף של הקבוצה, כמו שתמיד הייתי, מהימים הראשונים שלי בווסרמיל ועד לימים האחרונים בטרנר. אדום לנצח.
אני גם מבטיח שבקרוב אגיע להפרד מכם כמו שצריך. כמו שמגיע לכם.
״מליקסון מה יהיה?״ זאת השאלה ששואלים אותי ברחוב כמה פעמים ביום כבר עשרים שנה. הלוואי והייתי יודע מה
יהיה. יודעים מה? בעצם לא, אני לא רוצה לדעת מה יהיה, הרי זה מה שיפה בכדורגל ובכלל בחיים, דווקא זה שאי אפשר לדעת מה יהיה. כל מה שנותר לנו לעשות זה להיות חיוביים, להיות שמחים, לעבוד קשה, לא לקחת את עצמנו יותר מידי ברצינות, להיות כנים, לפתוח את הלב ולהאמין שהדבר הנכון יקרה.
תודה רבה לכולם.
